בשבוע שעבר החליטו ירון לונדון ומוטי קירשנבאום לייחד חלק מן התכנית שלהם לנושא של "תיירות מרפא". האייטם המדובר התמקד בתחקיר של התכנית "עובדה" שחשף כי מנתחים בבית החולים איכילוב שלשלו לכיסם סכומי עתק כאשר ביקשו כסף "מתחת לשלחן" עבור טיפול בחולים זרים. הראשונה שהתייחסה לתחקיר הייתה כתבת הבריאות של ערוץ 10 הילה אלרואי. הגברת אלרואי ביקשה לציין תחילה ב"גילוי נאות" כי היא המכירה אישית את המנתחים שנחשפו בתחקיר של "עובדה". ירון לונדון התפלא מעט על גילוי זה וציין כי מובן שהיא מכירה את המנתחים נוכח תפקידה ככתבת הבריאות של הערוץ.
אולם, הגילוי של אלרואי היה לא רק חשוב אלא גם נדיר. מעטים העיתונאים או הפרשנים אשר חושפים בפני הצופים את מערכת היחסים המורכבת שמאפיינת את חייו של עיתונאי המסקר תחום זה או אחר. מחד גיסא, אמון העיתונאי על סיקור תחום מומחיותו בצורה אובייקטיבית. מאידך גיסא, כדי לעמוד במשימה זו חייב העיתונאי ליצור קשרים אישיים עם אנשים באותו התחום מה שעלול להגביל את הביקורתיות שלו.
אם כן היה זה נכון מצידה של אלרואי לפתוח בגילוי נאות אך שם נסתיימה הנאותות שלה. אלרואי ציינה כי איננו יכולים לבקר יתר על המידה את המנתחים אשר גובים כסף "מתחת לשולחן" ממטופלים זרים שכן מדובר במקור הכנסה משמעותי עבור המנתחים שהינם "בעל שם עולמי". הכתבת הוסיפה כי המנתחים שנחשפו בתחקיר של "עובדה" יכלו, ועדיין יכולים, לעזוב את הארץ ולהתקבל בזרועות פתוחות בבתי חולים בכל רחבי תבל. אם כן, מסתבר כי על הציבור הישראלי לאפשר למנתחים ולרופאים ליהנות ממנעמי "תיירות המרפא" שכן אחרת נאבדם לטובת מדינות זרות.
במילים אחרות הגברת אלרואי הזהירה את הצופים מ"בריחת" טובי הרופאים לחו"ל. בכך מצטרפים הרופאים לקבוצה הולכת וגדלה של ישראלים שיכולים בכל רגע לנטוש את הספינה. בימי המחאה החברתית של 2011, היה זה היחצ"ן רני רהב שזעק בערוצים המסחריים כי שנאת הטייקונים והעשירים תוביל לבריחה של אנשי עסקים לחו"ל. לפני כמה חודשים היה זה שר האוצר שהזהיר כי מיסוי גבוה על חברות ישראליות יוביל גם לבריחה של החברות ומרכזי הפיתוח שלהם לחו"ל.
כמובן שנשאלת השאלה לאן כולם עתידים לברוח? האם אנשי העסקים, החברות והרופאים ינדדו לאותה המדינה? האם כמו הפליטים הסודנים הם יברחו למדינה "שלישית" אשר תפרוס עליהם את חוסתם? נאמר סודן או סומליה? או שמא ינדדו הטייקונים והמנתחים הבכירים למקום בו מיסוי ושנאת עשירים הם בגדר כפירה כגון ארה"ב? ואם כן- האם רשויות ההגירה והמכס האמריקאים מודעים לגל הצונאמי של המעפילים שעושים דרכם לניו יורק? אולי בכלל יורה הנשיא אובמה על פתיחה מחדש של מרכז הקליטה ב "אליס אליינד".
התייחסותה של אלרואי לנושא תיירות המרפא הינו חלק מקמפיין ההפחדה בו לוקחים חלק גם יחצני"ם ואנשי תקשורת נוספים. אנשים אלו מהלכים אימים על הישראלים שמא יעזו לדרוש שינוי בסטאטוס קוו החברתי-כלכלי. כל שקל נוסף שניגבה מחברת "טבע" כמוהו מכת מחץ לכלכלה הישראלית. כל הגבלה על ההכנסות מ"תיירות המרפא" כמוה סוף עידן הרפואה הציבורית בישראל.
אך האמת היא שבינתיים איש לא ברח, ולמה להם לברוח? בארץ ישראל היה נוחי דנקנר למלך, בארה"ב היה לסתם עוד עשיר עם כמה מאות מיליוני שקלים. בארץ יכולים הטייקונים לגלח את בעלי האג"ח ולהתעלם מחובותיהם. בארה"ב היו מגלחים אותם. בארץ ישראל עושות החברות הגדולות במשק כל שעולה על רוחם. בארה"ב היו נהפכות לדג קטן בים גדול של כרישים.
האמת היא שהיחידים שברחו עד כה הם ה"מוחות", אותם חוקרים ומדענים ישראליים שמצאו חוף מבטחים אקדמי מעבר לים. הקיצוצים בתקציבים של מערכת ההשכלה הגבוהה ואובדן התקנים הם שהביאו לבריחה זו. בשבוע שעבר צפתה מדינת ישראל כולה בזכייתו של ישראלי נוסף בפרס נובל. אולם הוא לא קיבל את הפרס כישראלי אלא כאמריקאי שכן לטענתו נאלץ לעזוב את מכון וייצמן בשל היעדר תקנים. טוב היה אם היינו מעלים מעט את המיסוי על חברות הענק ורווחי העתק ומשיבים ארצה את אותם המוחות שברחו אפילו אם בדרך נאבד חלק מאותם עשירים שגם כך מסרבים לתרום לחברה הישראלית ושומרים על אוצרותיהם כאילו היו סמאוג, הדקרון שמתחת להר של ג'.ר.ר.טולקין.
אילן מנור 